ענף הסובטרופים הוא הצעיר מבין ענפי המטע. הענף כולל אבוקדו וליצ'י.

היקף המטע:

מטע האבוקדו משתרע על כ-300 דונמים אשר מניבים כ-600 טונות של פרי.
מטע הליצ'י מתפרש על כ-55 דונמים עם תוצרת של כ-30 טונות פרי.
בנוסף לכך מנהל צוות הענף (בניצוחו של דן קפצ'וק) מטעים של קיבוצים אחרים, בהיקף של 350 דונמים ובתפוקה של 700 טונות לעונה.

בענף עובדים חבר אחד + 1/2 משרת רכז המשק החקלאי, שכיר אחד, וההשקיה נעשית ע"י רכז ההשקיה המשותף למשק החקלאי. בעונות ה"בוערות" מצטרפים לצוות עובדים זרים עפ"י הצורך.

זני אבוקדו

הענף החל דרכו עם 85% אטינגר ופוארטה והשאר נבל וריד. אלה הזנים שהיו מוכרים אך לאו דוקא מותאמים לאקלים וקרקע העמק. למרות הנסיון שכבר נצבר בארץ התאמת הזנים לאיזור בוצעה תוך כדי התפתחות הענף ועל כן שלבי הקליטה היו ארוכים ובלתי רווחיים.
למעשה רק בעשור האחרון הגענו ליבולים משמעותים זאת עקב הכנסת הזן פינקרטון. היבול עלה מפחות מ-1 טון לדונם ללמעלה מ-2 טון, תוך הפחתת הוצאות הגידול.

ליצ'י

ניטע ב-1992 לפי תחזיות מחיר גבוה במיוחד ויבול של כטון לדונם. בפועל המחיר ירד מאד בהשוואה לתחזית והיבול כמחצית מן הצפוי. הליצ'י מקורו במזרח אסיה. אצלנו קיימים שני זנים, האחד בנגלי והשני מפלורידה, והם מסייעים בהפריה הדדית. האריזה יקרה ומקצועית אך שומרת על איכות הפרי ליצוא ועל צבע מפתה.
בין שאר השיקולים לנטיעה, היה מילוי לוח העבודה לילדי בית הספר התיכון (המוסד) בחופשת הקיץ. הקטיף ביולי. בפועל הנושא איבד מחשיבותו. לעומת זאת אוכלוסיה של כ- 2,000 נפש בית-זרע ואפיקים, נהנית מקטיף עצמי (ובלתי חוקי) במטע אשר ממוקם סמוך מאד לכביש העובר בין שני הקיבוצים. אם נחשב כ-3 ק"ג לנפש נראה שמדובר בכ- 6 טון שהם כ-1/4 מהיבול. זה מקשה על הענף שגם כך מתקשה להחזיר הוצאות הגידול.

מיקום ענף האבוקדו במשק ובעמק

נתוני הפתיחה של האבוקדו היו מפתיעים אך מאד לא מדויקים. דובר על 1 טון לדונם במחיר של 2 דולרים לק"ג וכ-6 ימי עבודה לדונם לשנה, בכ-900 מק' מים. ההחלטות על הענף התקבלו בתזמון לא מוצלח מבחינת הענף אך נכונות מבחינת המשק. באותו זמן הוחלט בבננות לצאת משטחי "כוכבני" בעקר בגלל הקרות התכופות אך גם היות והקרקעות כבדות. במקביל נעשה סקר קרקע יסודי מקצועי ומקיף בכל אדמות "כוכבני" (1973/4 לראשונה מזה 46 שנים) לסיווג הקרקע והתאמתה למטעים.
התוצאה: הוחלט שלא שווה להחליף הכנסה בטוחה מבננות בזו שאינה ידועה מאבוקדו.
בניסוח אחר למרות שאבוקדו ירוק והבננה צהובה, בכ"ז הדולר אינו משנה את צבעו (וגם לא את ריחו). ולכן כל שטחי הסובטרופים מרוכזים באיזור הנתון לקרה ובקרקעות הנחותות.

במקביל נעשתה עבודת איקלום זנים מבראשית בעמק, הוקם בית-אריזה איזורי וגם נקלענו לסערת "הילרון" חברת שיווק עמה נחתם חוזה שגרם לנזק כלכלי לאורך שנים.

בשנים האחרונות זהו ענף מבוקר למופת, כולל דנדרומטרים לבקרת ההשקיה, פרוטוקולים מדויקים לגידול מיטבי וגם נושא ההאבקה ע"י דבורים נלמד. למרות כל אלו הענף על סף הרווחיות, לא כדאי לעקור, לא כדאי לנטוע, כל תנודה במחיר מעמידה את כדאיותו בספק.

אבני דרך מרכזיות בהתפתחות הענף

1974 - החלטה על נטיעה. מטע ראשון בן 40 דונם ב"כוכבני" הזנים 65% פוארטה 20% אטינגר (היה אסור יותר) והשאר נבל וריד. אלה היו מוצלחים בגליל המערבי אך הכזיבו בעמק.

1975 - 1978 הרחבת המטע למשבצת רצויה של כ- 200 דונם. מרחקי נטיעה, זנים ושיטת השקיה לא דומים לאלו הנהוגים כיום.

1977 - קטיף מסחרי ראשון, היבול 24 טון שהם 0.6 טון לדונם.

1983 - כניסה לתחום הביולגי. מטע אותו מגדלים ללא דשן וחמרי הדברה. הוקצתה לכך חלקה בת 28 דונם, המחיר היה אמור להיות ב1/3 גבוה ממחיר היצוא, בפועל לא התממש, לאחר משקעים שגרמו לעמידת מים בחלקה (1991 ) הופסק הגידול הביולוגי.

1992 - 1995 החלפת זנים מרווחי נטיעה ושיטת ההשקיה. כל ההרכבות בוצעו ע"י הצוות המקומי, כאשר הכנה המערב הודית העמידה לגיר ומליחות, נשארת במקומה.
(בשנות ה - 40 בגן רופין בדגניה א', נעשתה נטיעת האבוקדו הראשונה בארץ ומכאן הכנות העמידות לתנאי הקרקע בעמק וכן רוב זני האבוקדו בשלבים הראשונים של הענף בארץ.)

דמויות שהטביעו את חותמן בענף

משה להב - הידוע בכינויו מוסה. תמיד טען שהתורה ניתנה למוסה בסיני ועלינו ללמוד הנושא מיסודו. למרות הרקע שלו בגד"ש, נכנס למטעים סובטרופים בתנופה, למד ומהר כל מה שקשור לגידול. בצע בפועל הרכבות חיגורים וכד' ונחשב למומחה בתחום. ניהל נוסף לענף גם את החווה האיזורית.

יוסי כרמל - מרכז המשק שיזם, דחף, ניהל והחליט על הקמת הענף.

דן קפשוק - נכנס לענף ב1991 . מאז חולל מהפכה בכל מה שקשור לזנים, שיטות גידול, ניהול כלכלי. יזם חוזה הגידול עבור הדגניות. כיום מנהל הענף כזמן איכות בנוסף לתפקידו כרכז משק חקלאי.

מגמות לעתיד

הגידול מתרכז כיום סביב בית האריזה. הזנים בעמק, כ- 90% פינקרטון (שנכנס הודות להתמדה וראיה רחוקת טווח של אילן אשל משער הגולן) וכ-10% אטינגר ,בעקר כמפרה.

עובדים על צמצום מנת המים שהגיעה לכדי 1,600 מק' לדונם, בכ-20% לפחות ומעבר להשקייה בקולחין בהמשך.

מרווחי הנטיעה שונו מאד היום כ-30% יותר עצים מבעבר. אלה יחד עם יבול גבוה מאד מאזנים בקושי, את הירידה הרצופה והמתמשכת במחיר ליצוא. ישנה תחרות קשה בעקר מספרד ומכסיקו על השוק האירופי. הכנסת עבודה זולה עזרה מאד לענף, אך גם היא לא מפצה על המחיר היורד.

התגברו על בעית הצורה של הזן פינקרטון בעזרת ריסוס בקולטר. גם תופעת הסרוגיות ביבול נפתרה. כדברי מוסה היום יש יבול גבוה ויבול גבוה מאד (אך אין יבול נמוך...).

נטיעה בתעלות טוף אשר מרכז את בית השורשים וחוסך מים ודשן. מעין גידול במצע חצי מבוקר אך בשטח. מענין אך יקר מאד.

למרות ההתקדמות החקלאית, עתיד הענף לא ברור וההתלבטות לגביו עולה משנה לשנה (גם כאן אין סרוגיות...).

   כתב - שמואל הראלי